1למטהר מצורע נקרא "מטהר" וכן בפסוק י"א בנין התפעל, ולא "נטהר" בנין נפעל, שהמצורע בעצמו צריך לסייע לטהרתו ע"י תשובה והתעוררות:2שם צפרים יש הבדל בין עוף לצפור, עוף הוא שם הסוג וכולל טהורים וטמאים, וצפור מיוחד רק לטהורים, ויש בזה פלוג' בספרי וירושלמי ודעת ספרי שגם הצפור שם הסוג, ועי' חולין ק"מ. ובתוה"מ אות י"א - ובביצה כ"ד. צפור דרור אינה מקבלות מרות ולמה נקרא שמה דרור שדרה בבית כבשדה, ופרש"י שיודע להשמט בזוית הבית, ובר"ה ט': אין דרור אלא לשון חירות ושניהם פשט אחד, כיון דאינה מקבלת מרות ממילא דרה בכל מקום והוא חירות, ועי' זה"ק תצוה קפ"ג. לשון דרור חירות, ובחולין קל"ט צפור הוא טהור עתו"ס שם, ומ"ש בדבריו בטו"ז יו"ד סי' פ"ב סק"ז ונקה"כ שם אריכות, ועי' בזה ברביד הזהב, ותי"ט פי"ד מ"א מנגעים, ומל"מ פי"א ה"א מטו"צ מכל ענין צפור דרור, ובתוספתא נגעים פ"ח מ"ב הי' מביא שתי צפרים דרור ואלו הן הדרות בעיר, ובמשל"מ שם כ' צפור הוא מין קטן ע"ש, וחידוש שלא הביא תוס' זבחים ע"ב. ד"ה אלא, ועי' כרו"פ יו"ד סי' ק"א סק"א מ"ש בתוס' וברש"י משלי כ"ו ב' הוא שוואלבא, ובערוך ערך מר כ' שאינה מצי' בישוב, ואםיתפשנה אדם חונקת עצמה, וק' איך אפשר לשחטה אם חונקת עצמה, ובתורה תמימה ומקו"ב דף תש"כ כ' דט"ס וצ"ל חולקת עצמה ר"ל משמטות כמ"ש בירמי' ל"ז י"ב לחלוק משם:3שם חיות טהורות רש"י פרט לטמא, שנגעים באין על לה"ר צריך צפרים שמפטפטין תמיד, ועי' בס' ישרש יעקב שהק' דטמאים ג"כ מפטפטין, וי"ל דבמגילה י"ח. מלה בסלע משתיקה בתרין, וק' אם שתיקה שוה תרין, המלה אינה שוה כלום כיון דטוב יותר לשתוק ויהי' תרין, גם הול"ל ושתיקה בוא"ו, ורק דיש זמן לדיבור וכמ"ש בקהלת ג' ז' עת לדבר, וזה המלה באמת יקרה, ורק כשנמשכת משתיקה דהיינו שיתאפק כ"כ עד שלא יהי' עוד באפשרי להתאפק, וזה מלה בסלע כשהיא נמשכת משתיקה שוה המלה ההיא תרין, ועופות טמאים הוא פטפוט בעלמא, אולם הטהורים הצפצוף שלהם נמשך משתיקה, כטבע תרנגול שאינו קורא אא"כ יתחמם לו הרבה תחת כנפיו, וזה שדייק רש"י בצפצוף קול, לימוד למצורע שלא ידבר רק מה שנמשך משתיקה: ובשו"ת צפנת פענח סי' קנ"ד על השאלה אם כהן בעל מום כשר לטהרת מצורע, לראות נגעים מבואר ברמב"ם דכשר, ועי' יומא מ"ב. מידי דהוי אמראות נגעים לטהרה כשר בע"מ דהרי צריך למעט מצורע, ומצורע הוי בע"מ אף נגעים טהורים כמבואר בבכורות מ"ה. ושבת קל"ב: וערש"י הוריות י"ב: וחולין כ"ט. ולמה לא מוקי לה גבי צפורי מצורע עכ"ל: וגם בשו"ת בית יצחק יו"ד סי' קי"ג נסתפק אם כהן בע"מ כשר לטהרת מצורע ונשאר בצ"ע, ובר"ש לת"כ אמור פרשה ג' כ' וז"ל לאפוקי עבודות בחוץ שכשרות בכהן בע"מ כגון השקאת סוטה עריפת עגלה וטהרת מצורע. ע"ש מבואר דכשר, וע"ע מנ"ח מ' שס"ה מ"ש בדין כהן בע"מ בסוטה ולא הביא הר"ש הנ"ל, ובחולין ק"מ. חיות פרט לטריפות, טהורות פרט לעוף טמא וערמב"ן, ובשו"ת פנים מאירות ח"ב סי' קכ"ח הק' בחולין י"א. מהדר ללמוד רוב ולא יליף מהכא דמוקדם משעיר המשתלח ועגלה ערופה ופרה אדומה, וי"ל דרש"י דרוש היותר פשוט נקט, וזה הסוגי' ג"כ בש"ס בכ"ד, ותוס' סנהד' ל"ד: ד"ה דכתב, וביותר דדרכי רש"י דנקט בכ"מ דרוש נפקא לי' מפשיטו דקרא, דבאמת לפי המסקנא בחולין לא ילפי' מהאי קרא חיות למעוטי טרפות וכו', דמבנין אב דתנא דבי' ר"י נפקא. נא' מכשיר ומכפר בפנים ונא' בחוץ, וחיות טהורות איצטריך כדמשני רנב"י וכתוס' ד"ה שלא, א"כ ניחא דצפורי מצורע גופא ילפי' שלא יהי' טריפות אלא דמכפר משעיר המשתלח ומעגלי ערופה לכן ניחא להנך אמוראי לאתויי ראי' משעיר וע"ע גופא עכ"ל: ובקו' הנ"ל י"ל אולי דס"ל דא"צ לשלחה מיד, וי"ל דממתינן לה עד שתפיל ביצים שתצא מספק טרפה, וזה דוחק דבזכרים מא"ל – ובשואל ומשיב שתיתאה סי' ו' כ' דכל דלא אזלי' בתר רוב ל"ש למעט מקרא דחיות טריפות, דמנא ידעינן הא כולם בחזקת טריפות וע"כ דנדרש חיות לדבר אחר שלא יהי' בע"מ וכדומה וז"פ, וערא"מ ושפ"ח וכנה"ג בנמוקי רש"י, ושמע שלמה, ושפ"א בליקוטים כזה: ובקידושין נ"ז הוכיח דצפור שחיטה אסור בהנאה מע"ז מכשיר ומכפר, וק' הא בהא גופא נמי כ' לכפר על הבית וטהר, ושם בבית ליכא כפרות קרבנות א"כ הצפרים נקראים מכפרים ואסור בהנאה כמו בע"ע, דכפרה כ' בה כקדשים ע"ש בשפ"א, וע"ע פלפול גדול בס' נחלת עזריאל חולין ק"מ., ובענין לא אמרה תורה שלח לתקלה, ובאמת ק' היאך הו"א שיקח שחיטות, הא בפירוש נאמר אח"כ צפור א' ישחוט הכהן והצפור החיה ע"פ השדה וצ"ע שם ארז ואזוב רש"י ישפיל. עיקר הכוונה הי' שישפיל עצמו והי' אזוב ולמה ארז, ורק אם יש לו שפלות ובושה גדולה, איך הי' יכול להיות מקודם בגיאות, נמצא שגסות הקודמת סיוע לשפלות של עתה וא"כ "ארז" יש לו חלק בהרפואה – והחי' הרי"מ ז"ל אמר שמכניע עצמו כאזוב יגביה עצמו כארז דלפעמים צריכין כפרה על עניוות, למשל אם בא עני לאחד ומבקשו שיעשה לו טובה ויקבץ מעות עבורו, ומשיבו מי אנכי שאוכל לעשות לך טובה הלא שפל אני ואינו מכובד, ואע"פ שאם א' יפגע בכבודו ירד עמו עד לחייו, אבל לעשות טובה שפל הוא, והר"ר בונם ז"ל אמר שכל אחד מחויב להיות לו שני בתי - כיסין, א'. אנכי תולעת ולא איש תהלים כ"ב ז'. וב' לא נברא העולם אלא בשבילי שבת ל': ובחתם סופר שבת ק"מ: במאמר התמוה שם אר"י בר בי רב דזבין ירקא ליזבון אריכא כושא כי כושא ואירכא ממילא, וצ"ב מה תועלת בזה ולמה דוקא בר בי רב, אלא לרש"י נמצינו למדין כי כך המדה, כל המשפיל ה' מגביהו ואם אח"כ יתגאה ה' חוזר ומשפילו, ודרך צדיקים כל עוד שמשפיעלהם טובה משפילין עצמן יותר, ואברהם אמר ואנכי עפר, ואפר וה"ט דהלל שהי' ענו וקיבל נשיאות מבני בתירה שנראה קצת גיאות חלילה, וזה בר בי רב דזבין ירקא שקונה לו מדת עניוות, דוגמא אגודת אזוב ליזבן אריכא לשון גדולה כמו ריכא ובר ריכא, וכמו שמואל שנקרא אריוך ערש"י שבת י"ג ד"ה שמואל אי הוי כושא כי כושא, שיהי' לאחר שעלה לגדולה כמקדם ואורכא ממילא, פי' ממילא יאריך ימים על ממלכתו:. והק' מפו' בצרעת בתים ג"כ בעי אזוב, ומה גסות שייך בבתים, ובמיני תרגומא בלקוטים כ' עפמ"ש בהוריות י' ורש"י כאן י"ד ל"ד נגע בתים בשורה טובה וכו', וידוע דעל עושר אדם מתגאה, ע"פ עקב ח' י"ג ובקרך וצאנך ירביון וגו' וכ' בתרי' ורם לבבך ושכחת וגו', לכן הצריך אזוב ושני תולעת, כלו' לא תהי' גס רוח עם הממון אשר רכשת בקורת הבית - עי"ל דאין בעל הרחמים פוגע בנפשות תחלה אלא בראשונה בנכסיו, וא"כ גם בנגעי בתים צריך אזוב, כי גם בביתו פרחה בשביל גסות רוח, והתחיל בממונו תחלה לכן ישפיל א"ע שלא יפגע בנפשות:
